23.4.2012

15:55 , רעות

כנפי המוזה

כשהמוזה בוגרת דייה ופורסת את כנפיה

עולם אינסופי ומופלא נגלה מול עיניה –

עולם של יופי פנימי, של אור, המשווע לפרוץ החוצה

מתוך הנשמה, שבמשך שהותה בגוף הנבחר טיפחה מתוכו את מה שנחוץ לה...

כל אחד מאיתנו מטפח את נבכי נשמתו על פי תחושותיו...

לנשמה אין גיל כמו לגוף, שעם השנים מטפח רק את מחשבותיו...

הנשמה תמיד כמהה להרגיש את המוזה פורסת את כנפיה,

שמעלים אותה לגובה רב ככל האפשר...הרבה יותר מעליה...

כדי שתגיע לגובה, ממנו תוכל להבחין בנשמה האוהבת,

שממתינה שתשכיל במרומים ותרד שוב אליה כמחוזקת ומאוחדת...

שהמוזה תוכל לעלות את הנשמה על גבה בזמן ובעת הנכונה, להעיף אותה לשמיים,

ושם, במרומי האחד לחלוק עמה את אושרו של משק הכנפיים.

[ 

לכל משתתפי פסטיבל ה"מוזה" היקרים!

אתם מוזמנים לפרוס את כנפיכם, ברוכים הבאים!

הבה נמריא למרומי האחד, נפרוס את כנפינו ביחד ולחוד!

מירושלים הקדושה נאיר את המוזה, שתשא את נשמתנו על כנפי האחדות!

כל הזכויות שמורות לענת תמי אניקסט ©

www.lightbeing.co.il